אנשים רבים עורכים צוואה ואחר כך ייפוי כוח מתמשך — או להיפך — כשני מסמכים נפרדים לחלוטין. הצוואה מגדירה מה יקרה לרכוש לאחר הפטירה. ייפוי הכוח מגדיר מי ינהל את הרכוש בחיים. הגיון פשוט, חלוקה ברורה. אבל יש מצב שבו מה שמיופה הכוח עושה בחיים — גם אם בתום לב מלא — עלול לרוקן את מה שהצוואה ביקשה לשמר.
שני חוקים, שני מישורי זמן
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מסדיר את ניהול ענייניו של אדם בעודו בחיים. חוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו.
ייפוי כוח מתמשך מעניק סמכות לנהל נכסים לטובת הממנה בלבד — כל עוד הוא בחיים. סמכות זו פוקעת מיידית עם הפטירה. מה שקורה לאחר מכן נקבע לפי הצוואה — או לפי חוק הירושה אם אין צוואה.
מיופה הכוח אינו מוסמך לשנות את הצוואה, לקבוע מי יירש, או להחליט על חלוקת הרכוש לאחר הפטירה. ההפרדה בין שני התחומים היא מוחלטת מבחינה משפטית.
איפה הבעיה?
הבעיה אינה שמיופה הכוח יכול לשנות את הצוואה — הוא אינו יכול. הבעיה היא שפעולות שמיופה הכוח מבצע בחיים עלולות לשנות את המצב בפועל שאל תוכו תיכנס הצוואה.
כמה דוגמאות:
מכירת נכס ספציפי שהוזכר בצוואה — אם הצוואה קובעת שדירה מסוימת תעבור לילד מסוים, ומיופה הכוח מוכר אותה בחיי הממנה, הצוואה לא תוכל לבצע את ההוראה — כי הנכס כבר אינו קיים. המכירה עצמה יכולה להיות לגיטימית לחלוטין — אם נעשתה לצרכי הממנה. אבל התוצאה לצוואה זהה.
מתנות שמרוקנות את החשבון — מתנות שניתנו כדין, בהתאם להסמכה בייפוי הכוח, מקטינות את הרכוש שיישאר לחלוקה. אם ניתנה הסמכה רחבה מדי — הרכוש עשוי להתמעט באופן שלא התכוונתם אליו.
שימוש בחסכונות ייעודיים — קופות גמל, פיקדונות, תיקי השקעות שיועדו ביום-יום לדור הבא, עשויים להיפתח ולשמש לצרכי הטיפול, אם לא הוגדרו גבולות ברורים.
מה ניתן לעשות מראש?
הפתרון אינו ויתור על אחד המסמכים — שניהם נדרשים. הפתרון הוא תיאום מודע ביניהם.
הגדרת גבולות לגבי נכסים ספציפיים — ניתן לכלול בייפוי הכוח הגבלות על פעולות מסוימות הנוגעות לנכסים שהצוואה מתייחסת אליהם. הדרך לעשות זאת תלויה בנסיבות ובאופי הנכסים.
מנגנון פיקוח — מינוי "מיודע" שמקבל דיווח על פעולות מהותיות יכול לצמצם את מרחב הפעולה שנעשה ללא ידיעת כלל בני המשפחה. יש מגבלות על מי יכול לשמש כמיודע — כדאי לברר אותן בשלב הניסוח.
בחינה משותפת של שני המסמכים — כאשר עורכים ייפוי כוח מתמשך לאחר שנערכה צוואה — או להיפך — כדאי לבחון אם יש נכסים שהצוואה מתייחסת אליהם, ולהחליט בצורה מודעת אם ייפוי הכוח צריך להתייחס אליהם גם הוא. ההחלטה שלא לכלול הגבלה היא גם החלטה — אבל כדאי שתהיה מכוונת ולא מקרית.
כשהפער מתגלה מאוחר מדי
נניח שאדם קבע בצוואתו שדירת המגורים תעבור לאחד מילדיו, ויתר הרכוש יתחלק שווה בשווה. ייפוי הכוח שערך מינה ילד אחר כמיופה כוח לענייני רכוש, מבלי לכלול הוראה לגבי אותה דירה. לאחר שייפוי הכוח נכנס לתוקף, מיופה הכוח מוכר את הדירה — בין אם לצרכי הטיפול ובין אם מסיבות אחרות. כאשר הממנה נפטר, הדירה כבר אינה חלק מהעיזבון. הצוואה אינה יכולה לבצע את הוראתה. ניתן היה להוסיף הוראה מתאימה בשלב ניסוח ייפוי הכוח. כל מקרה שונה, ומה שנדרש תלוי בנסיבות הספציפיות.
סיכום
ייפוי כוח מתמשך וצוואה פועלים במישורי זמן שונים — הראשון בחיים, השנייה לאחר הפטירה. מיופה הכוח אינו מוסמך לשנות את הצוואה. אבל פעולות שמבצע מיופה הכוח בחיים — מכירת נכסים, מתנות, שימוש בחסכונות — עלולות לשנות את המצב הרכושי בעת הפטירה, עוד לפני שהצוואה נכנסת לתוקף. תיאום מודע בין שני המסמכים, כולל הגדרת גבולות ומנגנוני פיקוח, מצמצם את הסיכון לפער כזה.
האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
