כשבן זוג נפטר, בן הזוג שנותר בחיים עומד לעתים קרובות בפני שאלה שלא חשב עליה קודם: האם הוא עדיין קשור בצוואה ההדדית שנחתמה עם בן הזוג שנפטר? האם הוא יכול לשנות את צוואתו? ואם כן — באיזה מחיר?
התשובות אינן פשוטות ולרוב מתבררות רק כשכבר קשה לשנות. ומה שנדמה כהחלטה אישית פשוטה, עשוי להיות בעל השלכות רכושיות שלא ניתן לבטל בדיעבד. על יסודות הצוואה ההדדית ועל הסוגים השונים שלה ראו את המאמר על צוואה הדדית, ועל ביטול בחיי שני בני הזוג ראו ביטול צוואה הדדית בחיים.
המצב לאחר הפטירה שונה לחלוטין מהמצב בחיים
כל עוד שני בני הזוג בחיים, יש מנגנון ביטול מוגדר. לאחר פטירת אחד מהם, המצב שונה לחלוטין. החוק מציב תנאי שרבים אינם מודעים אליו: כתנאי לביטול, בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לשנות את צוואתו עשוי להיות מחויב לוותר על מה שירש, כולו, לא חלקו.
חשוב להבין: הרצון לשנות את הצוואה לבדו אינו מחייב ויתור אוטומטי על הירושה. רק כשמחליטים לבטל בפועל, מתגבשת, במצבים מסוימים, חובת ההסתלקות. ולכן עצם המחשבה לשנות צוואה אינה מחייבת פעולה מיידית, אבל ההחלטה מתי ואיך לפעול עשויה להשפיע על התוצאה.
תלוי בסוג הצוואה ובמה שקרה לאחר הפטירה
הסוג שנבחר בעת עריכת הצוואה ההדדית קובע במידה רבה מה יוכל לעשות בן הזוג שנותר בחיים. יש צוואות שמאפשרות שינוי חופשי, יש שמגבילות אותו, ויש שאינן מתייחסות לכך כלל — ואז החוק הוא שקובע. לפירוט על שלושת הסוגים ראו את המאמר על צוואה הדדית.
מעבר לסוג הצוואה, גם מה שקרה לאחר הפטירה משפיע: האם העיזבון חולק כבר? מה היקף מה שירש בן הזוג שנותר בחיים?
יש מצבים שבהם בן הזוג שנותר בחיים חופשי לשנות את צוואתו ללא תנאים. יש מצבים שבהם הוא יכול לשנות, אבל רק אם ויתר על הירושה לפני חלוקת העיזבון. ויש מצבים שבהם העיזבון כבר חולק, ואז הוויתור עשוי לחייב השבה כספית של מה שקיבל. כל אחד מהמצבים האלה דורש הבנה מדויקת של הנסיבות לפני שמתקבלת כל החלטה.
הטעות הנפוצה
הבעיה השכיחה היא שבן הזוג שנותר בחיים, לעתים קרובות בתקופה של אבל ולחץ, מקבל החלטות לגבי הצוואה מבלי להבין את מלוא ההשלכות. הוא עשוי לקבל ירושה, לחלק נכסים, ורק לאחר מכן להבין שרצה לשנות את צוואתו, ושהשינוי עשוי לחייב השבה של מה שכבר קיבל.
או להיפך: הוא מחליט לוותר על הירושה כדי לשמור על חופש הציווי מבלי להבין שהוויתור עשוי להשפיע על חלוקת עיזבון בן הזוג שנפטר בדרכים שלא ציפה להן.
צוואות שנערכו לפני 2005 — דין שונה
כפי שצוין גם במאמרים הקודמים, צוואות הדדיות שנערכו לפני 2005 כפופות לדין שונה בתכלית. תחת הדין הישן, נקודת המוצא הייתה שכל אחד מבני הזוג רשאי לשנות את צוואתו בכל עת, ועריכת הצוואה ההדדית לבדה לא שללה כוח זה. ההשלכות המעשיות שונות מהותית ממה שמתואר במאמר זה. אם הצוואה נערכה לפני אותה שנה, חשוב לבדוק זאת עם עורך דין לפני שמתקבלת כל החלטה.
כשהזמן משחק תפקיד
דבר נוסף שאנשים לא תמיד יודעים: ההחלטה אינה יכולה להידחות לאינסוף. יש נסיבות שבהן פעולה שלא בוצעה בזמן, לפני חלוקת העיזבון, הופכת למורכבת לאחריה. ומה שניתן היה לעשות בשלב אחד עשוי שלא להיות אפשרי באותה צורה בשלב הבא.
זו אחת הסיבות שפנייה לעורך דין מיד לאחר הפטירה, לא שבועות לאחר מכן, עשויה לשמור על אפשרויות שאחרת עלולות להיסגר.
סיכום
לאחר פטירת בן זוג, מי שנותר בחיים עשוי לחשוב שהוא חופשי לשנות את צוואתו. לעתים הוא אכן חופשי, אבל לא תמיד, ולא ללא תנאים. סוג הצוואה ההדדית שנערכה, מה שקרה לאחר הפטירה, ומתי מתקבלות ההחלטות — כולם קובעים את מרחב הפעולה. הרצון לשנות לבדו אינו מחייב ויתור אוטומטי, אבל הביטול בפועל עשוי לחייב ויתור על הירושה כולה. וצוואות שנערכו לפני 2005 כפופות לדין שונה לחלוטין. הנסיבות קובעות, ופנייה לעורך דין מיד לאחר הפטירה עשויה לשמור על אפשרויות שאחרת יסגרו.
האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
